Souccah
Daf 18b
משנה: מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד. מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלִַם וְנִקְרָא מוֹצָא וְיוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מוּרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְתָֽקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָֽקְעוּ. בְּכָל יוֹם מְקוּפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים אָנָּא יי' הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָּא יי' הַצְלִיחָה נָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲנִי וָהוּא הוֹשִׁיעָה נָּא. אֲנִי וָהוּא הוֹשִׁיעָה נָּא. אוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן מָה הֵן אוֹמְרִים יוֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ יוֹפִי לָךְ מִזְבֵּחַ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְיָהּ וְלָךְ מִזְבֵּחַ לְיָהּ וְלָךְ מִזְבֵּחַ:
Traduction
Voici comment on accomplissait le précepte relatif à la branche de saule: Il y avait au-dessous de Jérusalem une localité appelée Motsa, où l’on se rendait pour y couper de longues branches de saule. On les apportait et on les dressait auprès de l’autel; sur son sommet les extrémités se penchaient. On sonnait des coups rapides et des coups prolongés. Chaque jour de la fête des tentes, on faisait une fois le tour de l’autel, en disant le verset (Ps 118, 25): O Eternel, secours-nous, O Eternel, fais-nous prospérer. R. Juda (en disant ces mots) modifiait un peu l’invocation (90)Les commentateurs ne sont ni d'accord ni clairs, sur le sens de l'avis de R. Juda. Voir une note de W. Heidenheim sur cette phrase du Rituel, vers la fin du 1er jour de la fte de Soucot. Selon J. LŽvy, il faut y voir un sens mystique, ou une transcri à Dieu whw yna Au jour spécial des saules (au 7e de la fête), on faisait 7 fois le tour de l’autel. En le quittant, on disait: ''la beauté sied à l’autel; la beauté te sied.'' R. Eliézer disait: ''C’est pour Dieu et pour toi, ô autel; c’est pour Dieu et pour toi.''
Pnei Moshe non traduit
מתני' מצות ערבה כיצד וכו' ונקרא מוצא. בגמרא אמרו ממציא כלומר מוצאת הוא ממס המלך בשביל הערבה שניטלת משם והיו קוראין אותה בראשונה קלוניא על שם כך וקלוניי''א שם של חירות וחפשית הוא:
מורביות. ענפים גדולים ובגמרא אמרו שגבוהין אחת עשרה אמה כדי שיהו ראשיהן כפופין על גבי המזבח שהמזבח גבהו ט' אמות מהארץ מלבד הקרנות אמה והיו מעמידין על היסוד וגובה המזבח מן היסוד עד גגו שהוא מקום הקרנות ח' אמות שהיסוד הוא גובה אמה כדתנן בפ''ג דמדות עלה אמה וכנס אמה זה היסוד ומפני שהסובב שלמעלה הימנו בולט הוא אמה כדתנן התם הוצרך למושכן לשפת כניסת היסוד ונמצא שמפני ההטייה לא נשאר כ''א ב' אמות בקירוב ואותן ב' אמות היה כפופין למעלה:
אני והו. בגימטריא אנא ה' ועוד שהם שני שמות שבשם של ע''ב הנקובין בויסע ויבא ויט ומהן שם המפורש אות ראשונה של פסוק ראשון ו' ואחרונה של אמצעי הלילה ה' וראשונה של אחרון ויט ו' וכן בזה הסדר כולן. ושם הל''ז הוא אני. א' דישראל נ' ראשונה דהענן בחשבון של מפרע וי' דרוח קדים. ועוד אמרו אני והוא על דרך עמו אנכי בצרה מי שאני והוא בצרה הושיעה נא וכך אמרו בגמרא כאן:
הלכה: רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִייָא בָעֵי. מַתְנִיתָא דְלֹא כְרִבִּי דוֹסָא. דְּרִבִּי דוֹסָא אָמַר. בְּשַׁחֲרִית אָדָם צָרִיךְ לוֹמַר. כָּל מַה שֶׁיְּלַקְּטוּ הָעֲנִייִם הַיּוֹם מִבֵּין הַעֳמָרִין הֶבְקֵר הֲרֵי הוּא הֶבְקֵר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין הֶבְקֵר אַנָּסִים הֶבְקֵר. שֶׁאֵין אָנוּ אַחְרָאִין לָרַמָּאִים. 18b תַּמָּן אַתְּ אָמַר. אֵין הֶבְקֵר אַנָּסִים הֶבְקֵר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. הֶבְקֵר אַנָּסִים הֶבְקֵר. אָמַר רִבִּי לָעְֽזָר. תַּמָּן עַל דַּעְתּוֹ הוּא מַבְקִר. בְּרַם הָכָא עַל כָּרְחוֹ הוּא מַבְקִר. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. וְיֵאוּת. תֵּדָע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁכְּבָר חִילּוּפָיו בְיָדוֹ.
Traduction
R. Jacob Dromia (du sud) demanda: est-ce que l’avis de la Mishna qui recommande de se faire don réciproquement des lulav, par crainte de confusion, représente l’avis de R. Dossa seul; car selon lui (88)J., traitŽ (Maasser Sheni 5, 1), dès le matin (d’avance), le propriétaire d’un champ doit spécifier qu’il déclare vouloir abandonner ce que les pauvres auront glané entre les gerbes, et en ce cas l’abandon est réel (et dès lors les produits ne sont plus soumis à aucun droit); selon R. Juda, le propriétaire peut aussi le dire vers le soir; selon les autres sages, l’abandon forcé (ou ce qui aura été pris par violence, sans la permission du maître) n’est pas tenu pour tel, car on ne peut pas être responsable des trompeurs (89)Si les pauvres ont eu le tort de prendre plus que la mesure lŽgale (plus de 2 Žpis par gerbe), ils devront payer les droits de d”me, ou autres. B., traitŽ Baba Qama 69. (et encourager, pour ainsi dire, le vol). Or, il vient d’être dit que l’on n’admet pas à titre d’abandon ce qui a déjà été ravi, tandis que notre Mishna semble l’autoriser, en permettant la déclaration de don faite après la prise du lulav? Les 2 cas ne sont pas semblables, répond R. Eléazar: pour le glanage en question, le maître a la faculté de consentir à l’abandon, et si ce dernier n’est pas volontaire, il n’est pas réel; tandis qu’ici, par suite de la confusion des lulav, la réciprocité des dons est inévitable. Ce raisonnement est juste, ajoute R. Hanania fils de R. Hillel; et, ce qui confirme le don, c’est que chacun a déjà un lulav équivalent en main, au moment de la déclaration générale d’abandon.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יעקב דרומייא בעי. אי נימא מתניתין דקתני ומלמדין אותן לומר וכו' אלמא דאף לאחר שהגיע לולבו לאחר יכול הוא להפקירו ושיהא לזה במתנה דלא כר' דוסא היא. הך דר' דיסא בתוספתא דפאה פ''ב היא דאמר התם בשחרית צריך אדם לומר כל מה שילקטו העניים היום מתוך שדה שלי יותר מן הראוי להם וכדתנן בפ''י דפאה שני שבלים לקט וג' אינן לקט וכדי שלא יהא גזל בידם מה שלוקטין יותר אומר הפקר הוא והרי הוא הפקר בידם ור' יהודה אומר לעתותי ערב כלומר לעתותי ערב יכול הוא ג''כ לומר כל מה שלקטו עניים היום הרי הוא הפקר שאף על פי שמה שכבר לקטו אינו ברשותו אפילו הכי יכול הוא להפקירן וכך הובאה בהאי תלמודא בפ''ק דמעשר שני בהלכה א' אבל בתוספתא שם הגירסא הפוכה היא דר' דוסא לר' יהודה ודר' יהודה לר' דוסא ולפי הגירסא דהכא מתני' דקתני דכל מי שהגיע כבר לולבו בידו הרי הוא לו במתנה א''כ כר' יהודה היא דיכול הוא להפקיר את שלו אף לאחר שיצא מרשותו ודלא כר' דוסא:
וחכמים אומרים אין הפקר אנסים הפקר. חכמים פליגי על תרוייהו וסבירא להו דאין ההפקר שבשביל האנסין הוא שבאין לחטוף ולחמוס שלא כדין הפקר שאין אנו אחראין לרמאי' ולעשות להן תקנה שיגזלו:
תמן את אמר וכו'. כלומר ומעתה קשיא לחכמי' ממתניתין דתמן את אמר אין ההפקר שבשביל האנסין הפקר והרי הכא את אמר הפקר אנסים הפקר שהרי זה שחטף לולב של חבירו יוצא ידי חובתו בו מאחר שהפקירו:
אמר ר' אלעזר. לא דמיא דתמן על דעתו ומרצונו הוא שמפקיר והלכך אינו הפקר שאינו אלא בשביל האנסין ברם הכא הרי על כרחו הוא מפקיר וכלומר ומה יש לו לעשות והרי הלולבין מתערבין הן ואינן ניכרין של מי הוא זה ושל מי הוא זה ובעל כרחו של כל אחד ואחד הרי הוא הפקר והוא לו במתנה לכל אחד ואחד:
ויאות. ושפיר הוא הכי כדר' אלעזר שהרי כבר חלופיו של לולבו הרי הוא בידו של כל אחד ואחד והלכך נקנה לו תחת לולבו שהוא ביד חבירו וכך הוא לכולן:
הלכה: מָהוּא מוֹצָא. מַמְצִייָא. אָמַא רִבִּי תַּנְחוּמָא. קָלוֹנִייָא הֲוָה שְׁמָהּ.
Traduction
La localité dite Motsa n’est autre que celle de Mamci (91)En identifiant ce nom avec Memci esh-Sheikh, province de Gouta (GŽographie, p.16), M. Neubauer ne semble pas avoir tenu compte du prŽsent passage. Moa signifie exempt (d'imp™ts), privilge applicable aux colonies (ib. ).. R. Tanhouma dit qu’elle portait le nom de Colonia.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו מוצא ממציא וכו'. כדפרי' במתניתין:
רַב מְפַקֵּד לִדְבֵית רַב אֲתִי. רַב הַמְנוּנָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. כַּד תַּהֲווֹן יְהָבִין מַתָּנָה בְיוֹמָא טָבָא לָא תַהֲווֹן יְהָבִין לָהּ אֶלָּא לְדַעַת גְּמוּרָה. כְּהָדָא. רַב הוּנָא יְהַב אֶתְרוֹגָא מַתָּנָה לִבְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אִין יוֹמָא טָבָא יוֹמָא דֵין הֲרֵי הוּא לָךְ מַתָּנָה. וְאִין לְמָחָר הֲרֵי הוּא לָךְ מַתָּנָה.
Traduction
Rav fit la recommandation aux gens de sa maison, transmise aussi par R. Hamnona à ses compagnons d’études, que lorsqu’ils feraient une telle déclaration de don en un jour de fête, elle devra être faite dans un but définitif, et non pas seulement provisoire pour ce jour. C’est ainsi que R. Houna, ayant remis un cédrat en don à son fils, lui dit: si c’est aujourd’hui le commencement de la fête, que ce cédrat te soit donné pour l’office divin; si c’est seulement demain, que ce don compte à partir d’aujourd’hui (il était donc définitif pour n’importe quel jour).
Pnei Moshe non traduit
רב מפקיד. הא דלקמן:
לדבית רב. לבני ביתו ואתי רב המנונא ולמד ומפקיד הכי לחברייא כד תהוון יהבין במתנה הלולב בי''ט לא תהוין יהבין מתנה בי''ט כלומר לא תתנו זה למתנה בי''ט בלבד דא''כ אינה כלום ואין זה יוצא ידי חובתו בו אלא לא תהוין יהבין ליה אלא לדעת גמורה ובמתנה שלימה שיהא שלו לגמרי:
כהדא וכו'. שאמר לבנו אם היום י''ט הוא הרי הוא לך במתנה ואם לאו אלא למחר הוא י''ט הרי הוא לך במתנה מהיום ויכול אתה לצאת בו וכלומר שבמתנה גמורה אני נותן לך בין שהיום הוא יו''ט ובין שהוא למחר:
בַּר קַפָּרָא אָמַר. וְגָבְהָן אַחַת עֶשְׂרֶה אַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין לִצְדָדֵי הַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי זְעוּרָא שְׁלַח שְׁאִיל לְרִבִּי דָנִיאֵל בְּרֵיהּ דְּרַב קַטִּינָא. שָׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ טְעוּנָה בְרָכָה וְנִיטֶּלֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְיֵשׁ לָהּ שֵׁיעוּר. אֲתַא רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי בְשֵׁם רַב חוּנָה וְאָמַר טַעֲמָא. טְעוּנָה בְרָכָה וְנִיטֶּלֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְיֵשׁ לָהּ שֵׁיעוּר לֹא שָׁמַעְתִּי. תַּמָּן אָֽמְרִין. רַב שֵׁשֶׁת וְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. חַד אָמַר. שְׁלֹשָׁה בַדֵּי עָלִין. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוֹ בַד אֶחָד.
Traduction
Selon Bar Kappara, ces branches de saule avaient 10 coudées de haut. C’est en effet, dit R. Yossa, ce qu’indique la Mishna en disant que les extrémités étaient penchées sur l’autel (à sa hauteur de 9 coudées, il faut ajouter au moins une coudée de plus pour tenir compte de ce qu’elles penchaient encore sur l’autel). R. Zeira fit demander à R. Daniel, fils de Qetina, s’il avait entendu dire par son père qu’il faille réciter une bénédiction spéciale en prenant cette branche, et si on la prend à part sans le faisceau du lulav, et si enfin il lui faut une mesure stricte? R. Aïbo b. Nagri vint répondre au nom de R. Houna et dire qu’il avait appris l’obligation de réciter une bénédiction à cet effet et de prendre la branche à part, mais il n’a rien appris au sujet de la mesure. Sur ce dernier point on a dit là-bas (à Babylone) les avis de R. Sheshet et de R. Nahman b. Jacob: l’un est d’avis qu’il faut 3 branches munies de feuilles; l’autre dit qu’une branche munie d’une seule feuille suffit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמרה כן כו'. כדפרישית במתני':
שמעת מאביך אם ערבה טעונה ברכה וכו'. ואתא ר' אייבו וקאמר בשם רב טעונה היא ברכה וניטלת היא בפני עצמה בלא האגודה אבל אם יש לה שיעור לא שמעתי להכרע כ''א תמן אמרין וכו' חד אמר ג' בדי עלין ואחרינא אמר אפי' בד אחד ועלה אחת דיו:
Souccah
Daf 19a
משנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמוֹשׁוּ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין וְחוֹבְטִין עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה נִקְרָא יוֹם חִיבּוּט חֲרִיּוֹת: מִיַּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן:
Traduction
La cérémonie était la même si ce 7e jour était en semaine, ou un samedi; sauf qu’en ce dernier cas on avait soin de couper les branches la veille, et on les déposait dans des aiguières d’or, pour que les feuilles ne se fanent pas. Selon R. Yohanan b. Broqa, ce sont des branches de palmier (non de saule) que l’on apportait en ce jour, pour les secouer sur l’autel (en signe de joie). Cette action donne son nom à la journée. Aussitôt après, les enfants délient le faisceau du lulav et mangent les cédrats.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כמעשהו בחול. בנטילה ובהקפה:
כך מעשהו בשבת. אם חל שביעי בשבת:
ומניחין אותן בגיגיות. כלים של זהב מלאים מים כדי שלא יכמושו העלין שלהן:
חריות. ענפים של דקל היו מביאים בין בחול בין בשבת ולא ערבה:
על גבי המזבח. ובנוסחת המשנה בבבלי וחובטין אותם בקרקע בצדי המזבח:
ואותו היום. שעושין כך וכלו' כל יום מהשבעה היה נקרא יום חיבוט חריות ולסימנא בעלמא קאמר שהיו מביאין ענפי דקל להקיף את המזבח וטעמא דר' יוחנן בן ברוקה דדריש כפות תמרים אחד ללולב ואחד למזבח ורבנן כפת כתיב ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקה:
מיד. ולאלתר התינוקות היו שומטין את לולביהן מתוך ההושענא והיו שותקין ואוכלין אתרוגיהן אבל הגדולין לא היו עושין כן משום דעדיין ראוי לצאת בו כל היום כדקאמר בגמ' פ''א מיד התינוקות היו הגדולים שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן אבל שלהן לא היו אוכלין כל היום לפי שמכיון שהוקצה למצוה הוקצה כל היום ובשל תינוקות לאו כלום הוא:
תַּנֵּי. וּבַעֲלֵי מוּמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. בַּעֲלֵי מוּמִין נִכְנָסִין 19a בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לֵיהּ. כְּשֵׁירִים הָיוּ.
Traduction
Même les cohanim affectés d’un défaut peuvent entrer faire le tour de l’autel à ce moment. Mais, objecta Resh Lakish devant R. Yohanan, se peut-il que des gens affectés d’un défaut (92)L'accs leur est interdit. V. traitŽ Kelim 1, fin. puissent pénétrer entre le parvis et l’autel? Pour cette solennité, fut-il répondu, ils étaient aptes à s’approcher de l’autel, afin de dresser les branches.
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא ובעלי מומין שהכהנים בעלי מומין גם כן נכנסין להקיף את המזבח בערבה:
בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח. בתמיה והא אנן תנן בפ''ק דכלים גבי עשר קדושות בין האולם ולמזבח מקודשת מהם שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם וכשהן מקיפין את המזבח אי אפשר שלא יכנסו בין האולם למזבח:
א''ל כשרים היו. כלומר אע''פ שכל ימות השנה אסורין ליכנס לשם כדי לצאת בערבה כשרים היו להכנס בין האולם ולמזבח:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא. [אֲנִי וָהוּא הוֹשִׁיעָה נָּא].
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan qu’il faut compléter l’avis de R. Juda, exprimé dans la Mishna, en ce sens de répéter 2 fois la formule en question.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא אני והוא וכו' כן צריך לפרש במתני' לר' יהודה היו שונים ואומרים אני והו הושיעה שני פעמים:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. לְךָ לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ. לְךָ יוֹדִייָה. דָּרַשׁ רִבִּי בָּא סָרוֹנְגִייָה. וְהוֹשִׁ֧יעַ יְי אֶת אָֽהֳלֵ֥י יְהוּדָ֖ה בָּרִֽאשׁוֹנָה. וְהוֹשַׁע כְּתִיב. דָּרַשׁ רִבִּי זִיבַיי. כִּ֣י עַתָּה֩ תֵֽצְאִ֨י מִקִּירְיָה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה. וּשְׁכִינָתִי בַשָּׂדֶה. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אָֽנֹכִ֖י יְי אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הֽוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם. הוּצֵאתְךָ כָּתַב.
Traduction
De même, dit R. Abahou, R. Eliézer disait 2 fois sa formule, selon le parallélisme de ce verset (Ps 80, 3): A toi pour que tu sois notre secours, à toi l’action de grâce. R. Aba Sarounghia interprète ce verset (Za 12, 7): l’Éternel secourra les tentes de Juda en premier lieu, comme s’il y avait ''sera avec eux.'' De même, R. Zicaï explique ce verset (Mi 4, 10): car maintenant tu vas quitter la ville et tu habiteras aux champs, comme s’il y avait: ''la providence sera aux champs'' (t’accompagnant à l’exil). Hanania, le neveu de R. Josué, dit aussi: dans le 1er commandement Je suis l’Éternel ton Dieu qui t’ai tiré du pays d’Egypte (Ex 20, 2), on peut lire ''ma sortie pour toi'' (impliquant la même idée d’accompagnement). R. Jérémie dit au nom de Hiya b. Aba (93)Rabba sur (Lv 9). que R. Levi b. Sissi a expliqué à Nehardea le verset suivant (ib. 24, 10): Ils virent le Dieu d’Israël, et à ses pieds il y avait comme un ouvrage en carreaux (briques) de saphir (94)On traduit souventÊ: en saphir brillant, transparent. Il a fallu adopter de prŽfŽrence le sens de brique, ˆ cause de la suite. V. Midrash sur (Ct 4, 8)., semblable au ciel pour l’éclat; il n’y a pas de contradiction réelle entre l’image dure des briques et celle du ciel léger, car la 1er se rapporte au temps antérieur à la délivrance (où l’idée de l’esclavage dominait), tandis qu’à la suite les briques prenaient la place qu’elles occupent d’ordinaire (et elles n’apparaissaient plus au ciel).
Pnei Moshe non traduit
לך לישועתה לנו וכו' הא דקאמר ר''א ליה ולך מזבח וכו' שני פעמים הא' לך לישועתה לנו והב' לך הודיה על כך:
דרש ר' בא וכו' והושע כתיב. לומר והושע אתה על שם עמו אנכי בצרה וכמו כן דרש ר' זיכי לקרא כי עתה תצאי וגו' ושכנתי בשדה כביכול שהשכינה עמהם בגלות:
הוצאתך כתיב. חסר לומר הוא יצא עמך מגלות מצרים:
רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. דָּרַשׁ לֵוִי בַּר סִיסִי בְנַהַרְדֵּעָא. וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת. אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַיִ֭ם לָטוֹהַר: זוֹ עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ. אֲבָל מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ (אֵין דַּרְכָּהּ תִּינָּתֵן) [אֵיכָן דַּרְכָּהּ שֶׁל לְבֵנָה לְהִינָּתֵן] שָׁם הִיא נְתוּנָה. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. מַעֲשֶׂה אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא כְּמַֽעֲשֵׂה֙. הִיא וְכָל אֶרְגָּלֵייָה שֶׁלָּהּ. (הִיא וְהַסָּל וְהַמַּגְרֵיפָה.) [הִיא וְכָל פְּרַקְמַטִיָּא שֶׁלָּהּ. אָמַר רִבִּי מִייָשָׁא. בָּבָבֶל כְּתִיב כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן סַפִּ֖יר וּבְמִצְרַיִם כְּתִיב כְּמַֽעֲשֵׂה֙] לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר. לְלַמְּדָךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאֶבֶן קָשָׁה מִן הַלְּבֵינָה כָּךְ שִׁיעְבּוּדָהּ שֶׁלְבָּבֶל הָיָה קָשֶׁה מִשִּׁעְבּוּדָהּ שֶׁלְמִצְרַיִם. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָֽיְתָה רְשׁוּמָה בָרְקִיעַ. מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ עוֹד לֹא נִרְאֵית בָּרְקִיעַ. מַה טַעַם וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטוֹהַר: שְׁמַייָא כַּד אִינּוּן נְקִייִן מִן עֲנָנִין.
Traduction
R. Berakhia dit: il n’est pas écrit: œuvre mais ''comme une œuvre'', pour dire que l’on y comprend tous ses accessoires et tous ses points importants, pragmateia (toute apparence d’oppression disparaît avec la délivrance). R. Meisha dit: lors de l’apparition divine à Babylone (Ez 1, 26), il est question d’une apparence de pierre de saphir, tandis que, pour la vision qui a eu lieu au sortir d’Egypte, il est dit: comme un ouvrage en briques de saphir; cette distinction a pour but de nous apprendre qu’aussi bien que la pierre est supérieure en dureté à la brique, de même l’oppression de Babylone était plus pénible que celle d’Egypte. Bar Kappara a enseigné: aussi longtemps qu’Israël n’a pas été délivré de l’esclavage d’Egypte, l’oppression paraissait se refléter au firmament; mais après la délivrance, il n’y avait plus là de trace, selon les mots comme le ciel même pour la sérénité, c.-à-d. comme les cieux débarrassés de tout nuage.
Pnei Moshe non traduit
זו עד שלא נגאלו. היה כמעשה לבנת לזכור צרתן ושיעבודן בחומר ובלבנים אבל משנגאלו איכן וכו' כלומר הלכה לה מראה לבינה מלמעלה ובמקום שדרכה של לבינה להנתן שם היא נתונה שכבר כלה השיעבוד:
היא וכל ארגליה שלה. כל השייך ורגיל לה וכן כל פרקמטיא שלה כל מר כל מה שהיה רשום למעלה לזכור גלותן וכובד שעבודם נסתלקו והלכו להן משנגאלו ולכך כתיב כמעשה מה שהיה נדמין לה לרמז הצרות כלו והלכו להן:
בבבל כתיב. במראה יחזקאל על נהר כבר כשגלו לבבל כתיב כמראה אבן ספיר וכו' ללמדך וכו' וכפי תוקף הגלות היתה המראה:
היתה רשימה ברקיע כמעשה לבנת הספיר לזכור הגלות ולגאול אותן ומשנגאלו לא נראית עוד ברקיע ומהיכן למדנו זה דכתיב וכעצם השמים לטוהר דמשמע לטוהר לגמרי וכתיב כמעשה לבנת וגו' הא כיצד אלא כאן עד שלא נגאלו וכאן משנגאלו:
שמיא וכו'. והיינו לטוהר:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. עֲבוֹדָה זָרָה עָֽבְרָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּיָּם. מַה טַעַם. מִפְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר פָּדִ֤יתָ לְּךָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם גּוֹיִ֖ם וֵאלֹהָֽיו. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. חַס וְשָׁלוֹם. אִם אוֹמֵר אַתְּ כָּךְ נִמְצֵאתָ עוֹשֶׂה אֶת הַקּוֹדֶשׁ חוֹל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁ֨ר פָּדִ֤יתָ לְּךָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם. כִּבְיָכוֹל כְּאִילּוּ עַצְמְךָ פָדִיתָ.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Eliézer (95)Ib. ch. 23Ê; Mekhilta, sect. B™, ch. 14Ê; Rabba ˆ (Ex 42), Sifri, n¡ 161Ê; Midrash sur Ct sect. 21.: les idoles mêmes ont traversé la mer avec Israël, selon ce verset (2S 7, 23): à cause de ton peuple que tu t’es racheté d’Égypte, les nations et ses dieux (dernier terme applicable aux idoles). Loin de là, s’écria R. aqiba, si l’on adoptait ce sens, ce serait confondre le sacré (l’idée du vrai Dieu) avec le profane; au contraire, la précédente expression, que tu t’es racheté d’Égypte, signifie que l’Éternel s’est, pour ainsi dire, racheté lui-même (et à lui se réfère le dernier terme du verset).
Pnei Moshe non traduit
גוים ואלהיו. ודרש על ע''ז והיא פסל מיכה שעברה עמהם על הים. אמר לו ר''ע ח''ו וכו' אלא לך כביכול כאלו עצמך פדית עמהם והיינו ואלהיו:
אוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. אָמַר רִבִּי אָחָא. זֵיכֶר לִירִיחוֹ.
Traduction
– ''En ce jour spécial (au 7e), dit la Mishna, on fait 7 fois le tour de l’autel.'' Ceci, dit R. Aha, est un souvenir du siège de Jéricho.
Pnei Moshe non traduit
אותו היום וכו' זכר ליריחו. שהיו מקיפין אותה ד' פעמים ביום השביעי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source